כוחו הראייתי של דואר אלקטרוני
האם דואר אלקטרוני כוחו יפה כראיה משפטית קבילה בבתי משפט?
פורסם בדצמבר 2002
פורסם בדצמבר 2002
התפתחותו של עולם המחשוב, הניב יתרונות רבים. אחד מהם הוא מתן האפשרות בידנו ליצור מסרים אלקטרוניים המועברים בין אנשים גם כן באופן אלקטרוני. גם הענף המשפטי, כחלק בלתי נפרד מהחיים העסקים המודרניים, מצא שימוש יעיל ונוח בדרכי ההתקשרות האלקטרוניים, ביניהם הדואר האלקטרוני.
חילול מסרים בדמות דואר אלקטרוני מתבצע באמצעות מערכת מחשב, אשר מאפשרת את מסירתם וקבלתם באופן אלקטרוני, מיידי ואישי. מסרים אלה יכולים להכיל מידע מסוגים שונים, לרבות קבצי טקסט שנוצרו על ידי מעבדי תמלילים שונים, קבצי תמונה וקבצי קול. הדואר האלקטרוני משמש לניהול התקשורת הפנים-ארגוני כמו גם החוץ-ארגונית, באופן הנטול כל קושי הנובע ממרחק גיאוגרפי ומהבדלי שעות. כך, הכוח המסחרי האדיר הטמון בדואר האלקטרוני, בשל היותו נגיש, זול, אמין ומיידי, הפך אותו לחלופה הטבעית למכתבים המועברים בדואר רגיל, לשיחת טלפון ולפגישות עסקים לצורכי עריכת מסמכים ועוד. מעבר ליתרונות שצוינו, ניחנה מערכת הדואר האלקטרוני ביכולת לאחזר הודעות שהתקבלו ונשלחו בכל מועד, ביכולת למיין ולסווג הודעות בהתאם לרצון המשתמש, למשוך הודעות ממספר מחשבים במיקומים שונים ואף לקשר בין הטלפון נייד למערכת הדואר האלקטרוני.
מטבע הדברים, לאור השימוש הניכר בדואר אלקטרוני בחיים המודרניים, הן העסקיים והן האישיים, עולה השאלה האם תכתובות דואר אלקטרוני עשויות לשמש כראיה משפטית קבילה במהלך התדיינויות בתחומי המערכת המשפטית; האם אפשר הדבר שצד להליך משפטי יבקש להסתמך על מסמכי דואר אלקטרוני שברשותו, כנגד גרסתו של הצד שכנגד, להוכחת טענותיו בהליך המשפטי?
דואר אלקטרוני, ככל תכתובת אחרת, מהוה אימרה שנאמרה מחוץ להליך המשפטי. המשמעות המשפטית היא שהמסמך האלקטרוני אינו אלא ראיה לעצם קיומו, ואילו אם יוגש המסמך כראיה לאמיתות תוכנו, הרי שמדובר בעדות מפי השמועה, אלא אם כן, אחד החריגים הקבועים בחוק ובפסיקה, חלים שאז יתקבל המסמך כראיה לאמיתות תוכנו ולא רק לעצם קיומו.
בדין הישראלי לא חוקק חריג ייחודי על מנת להכשיר את קבילותו של הדואר האלקטרוני כראיה לאמיתות תוכנו. ניתן לחשוב אמנם על החלתו של החריג לכלל הרישומים העסקיים - הוא הרשומה המוסדית, אשר הוסף בשנים האחרונות לדיני הראיות בהתאם להוראות חוק המחשבים, התשנ"ה- 1995. חריג זה חל הן במישור האזרחי והן במישור הפלילי. דיני הראיות לענין זה קובעים כדלהלן:
"רשומה מוסדית" - מסמך, לרבות פלט, אשר נערך על ידי מוסד במהלך פעילותו הרגילה של המוסד;
"מוסד" - המדינה, רשות מקומית, עסק או כל מי שמספק שירות לציבור;
"עסק" - לרבות משלח יד;
"פלט" - כהגדרתו בחוק המחשבים, התשנ"ה- 1995; ("נתונים, סימנים, מושגים או הוראות המופקים בכל דרך שהיא ל ידי מחשב;")
סעיף 36. קבילות רשומה מוסדית
(א) רשומה מוסדית תהא ראיה קבילה להוכחת אמיתות תוכנה בכל הליך משפטי, אם נתקיימו כל אלה -
(1) המוסד נוהג, במהלך ניהולו הרגיל, לערוך רישום של האירוע נושא הרשומה בסמוך להתרחשותו;
(2) דרך איסוף הנתונים נושא הרשומה ודרך עריכת הרשומה יש בהן כדי להעיד על אמיתות תוכנה של הרשומה;
(3) היתה הרשומה פלט - הוכח בנוסף, כי -
(א) דרך הפקת הרשומה יש בה כדי להעיד על אמינותה;
(ב) המוסד נוקט, באורח סדיר, אמצעי הגנה סבירים מפני חדירה לחומר מחשב ומפני שיבוש בעבודת המחשב.
(ב) היתה הרשומה פלט, יראו לענין סעיף קטן (א)(1) את מועד עריכת הנתונים המהוים יסוד לפלט, כמועד עריכתה של הרשומה.
(פקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א 1971)
מטרת הסעיף היא להתאים את הוראותיה המיושנות של פקודת הראיות בנושא העתקים ומסמכים עסקיים למציאות הטכנולוגית המודרנית.
העיקרון שהנחה את המחוקק לגבי קבילות פלט מחשב היה קביעת עקרונות מנחים אשר ניתן יהיה ליישמם על כל מציאות טכנולוגית שתהיה בנמצא באותה העת, ולבחון לאורם כל ראיה לגופה בנסיבות העניין. הקריטריון הקובע לקבילותו של פלט מחשב הוא עמידת מערכת המחשוב בתנאים של אמינות וסבירות במונחים של ניהול מערכות מידע ואבטחתן, עת בחינת הסוגיה. לשון אחר, במידה וקיימת בארגון מערכת ממוסדת-ממוחשבת של מאגר נתונים המתעדכן באופן שוטף במהלך ניהולו הרגיל של הארגון, הרי שפלט הנשלף ממאגר נתונים זה, ישמש כראיה קבילה בבית המשפט בזכות עצמה וללא כל דרישה להעיד אדם על תוכנה.
מכאן, לא רחוקה הדרך מלהגיע למסקנה כי מערכת הדואר האלקטרוני, אשר הארגון עושה בה שימוש במהלך ניהולו הרגיל, והיא משמרת את המסרים היוצאים והנכנסים באורח שגרתי, בשיטת תיוק מסודרת ומדויקת שמאפשרת גם אחזור מהיר, מהווה אפוא מאגר נתונים ממוסד, החוסה תחת דיני הראיות. יוצא מכאן כי דינו של הדואר האלקטרוני כדינה של ראיה קבילה לאמיתות תוכנה, בשל היותו רשומה מוסדית. פרשנות זו מגשימה את תכלית ומשמעות התיקון, כאמור לעיל.
הכלל של קבילות רשומה מוסדית הינו חדש בדיני הראיות בארץ, ובתי המשפט טרם נדרשו למתן פרשנות שיפוטית לסעיף תוך התייחסות לקבילותו של הדואר האלקטרוני.
בתחום האזרחי, קיים חריג נוסף. לפי כלל הראיה הטובה ביותר, יש להגיש בבית המשפט את המסמך המקורי. התדפיס של הדואר האלקטרוני אינו המסמך המקורי, אולם על פי החריג, אם צד אחד יגיש את המסמך האלקטרוני, והצד השני לא יתנגד לקבלתה הרי בכך מכשיר הצד שכנגד את קבילותה של הראיה.
הדואר האלקטרוני – הלכה למעשה
בארה"ב קיימות דוגמאות מספר לכוחו של המסמך האלקטרוני כראיה מחייבת במסגרתם של יחסי המסחר. כך למשל, נאלץ אחד היועצים הבכירים בוול סטריט להתפטר בעקבות דואר אלקטרוני ששיגר למנכ"ל החברה, בו ביקש טובת הנאה אישית תמורת העלאת דירוג מניות החברה באופן זמני.
מצב זה הפך את היוצרות בעולם העסקי בארה"ב. אם קודם לכן נתפס הדואר האלקטרוני ככלי להעברת מסרים באופן חופשי ונטול עכבות, שנעדר כל רשמיות המחייבת כל מסמך כתוב אחר, אזי כיום נתפס הדואר האלקטרוני ככלי מאיים, ושכל מילה או ביטוי בו עלולים בבוא היום לעמוד כנגדו של השולח ולהפלילו. כך הפך הדואר האלקטרוני מכלי שנועד לסייע ולהקל על התקשורת הארגונית לאיום תמידי על המשתמשים בו בעל השלכות הרות גורל.
אחת הפרשות המפורסמות היא פרשת ההגבלים העסקיים בה הואשמה מיקרוסופט. בפרשה זו, התובעים הפדרליים עשו שימוש בשדרים אלקטרוניים של אנשים בכירים במיקרוסופט, על מנת לבסס את הטענה כנגד מיקרוסופט לפיה, מיקרוסופט איחדה במתכוון את תוכנת ההפעלה עם תוכנת הדואר האלקטרוני (Explorer), אף שלא היה צורך בכך, ומנגד על מנת להפריך את ניסיונה של מיקרוסופט לטעון שאיחוד התוכנות היה כורח טכנולוגי. כך נקבע לסוף שמיקרוסופט ניצלה את שליטתה בעולם מערכות ההפעלה ויצרה לעצמה מונופולין, כדי להוציא את מתחרותיה מהשוק.
בארץ לא קיימות פרשיות תקדימיות כמו אלו שהתרחשו בארה"ב, ולכן אין מודעות גבוהה למשמעות השימוש בדואר אלקטרוני ולסכנות הטמונות בו. לקח חשוב מהמשפט האמריקאי, שלו השפעה ישירה על ההתפתחות המשפטית בארץ, הוא לחנך את העובדים בארגון כיצד לכתוב דואר אלקטרוני ולא להקל ראש רק משום שמדובר בדואר אלקטרוני. כתיבת מסרים אלקטרוניים כמוה ככתיבת מכתבים על נייר.