רשם מאגרי המידע פרסם הנחיות בדבר שימוש במצלמות אבטחה ומעקב (אוקטובר 2012)
רשם מאגרי המידע הינו האחראי על פנקס מאגרי המידע אשר הוקם מכח תיקון מספר 4 לחוק הגנת הפרטיות תשמ"א-1981 (להלן: "חוק הגנת הפרטיות"). התיקון נועד, בעיקרו, לקבוע כללים להקמה, ניהול ואבטחה של מאגרים הכוללים מידע בדבר הפרט. מעת לעת מפרסם רשם מאגרי המדיע הנחיות כאלה ואחרות, אשר תכליתן בעיקר הבהרות לתחולת חוק הגנת הפרטיות ודרישותיו (כגון שימוש בשירותי מיקור חוץ לעיבוד מידע, תחולת החוק על הליכי מיון ופעילות מכוני מיון, ודרישות מינימום לאמצעי זהיוי של נושא מידע לצורך מתן גישה למידע. אלא שלאחרונה פרסם הרשם את הנחיה 4/2012 שכותרתה"שימוש במצלמות אבטחה ומעקב ובמאגרי התמונות הנקלטות בהן".
ההנחיה מקיפה שורה ארוכה של סוגיות הנוגעות להצבה והפעלה של מצלמות אבטחה ומעקב וביניהן אופן קבלת ההחלטה על הצבת מצלמות מעקב, תכנון ומיקום המצלמות, יידוע הציבור על הצבת מצלמות מעקב, שמירת הצילומים, זכות העיון של המצולם ואבטחת המידע.
מקיפות ככל שתהיינה ההנחיות, לא ניתן להתעלם מהרגשת אי הנוחות המתעוררת שעה שקוראים את ההנחיה והנובעת מן התחושה שהיה זה מן הראוי שהנחיות שיש בהן מחד לא מעט חדשנות ומאידך שורה ארוכה של דרישות חדשות מן הציבור והרשיות, תעבורנה הליך של דיון ציבורי וחקיקה (או לכל הפחות חקיקת משנה). בקרב מומחים בתחום נשמעים כבר לא מעט קולות הטוענים כי הנחיה זו אינה בגדר סמכותו של הרשם. נדמה שגם הרשם עצמו היה מודע לבעייתיות זו, וניתן לראות כיצד בארבעת העמודים הראשונים של ההנחיה מפרט הרשם את ההצדקה החוקתית והמוסרית (לדידו) למתן הנחיות כאלה על ידו.
מכל מקום, ההנחיה פורסמה, ותוקפה הינו מיידי. כפי שנקבע בהנחיה, היא "משקפת את הפרשנות המשפטית שתשמש את רשם מאגרי המידע לצורך הפעלת מגוון הסמכויות המסורות לו בחוק". לפיכך, עם כל הכבוד לדיון הציבורי והמשפטי שעוד יתקיים, מן הסתם, סביב שאלת תוקפה של ההנחיה, הרי שעל אלה המפעילים (או המבקשים להפעיל) מצלמות מעקב לתת את הדעת להנחיה ולפעול על פיה.
ההנחיה דורשת כי בטרם קבלת החלטה על הצבת מצלמות במרחב הציבורי יש לערוך בדיקה מקיפה של השלכות השימוש על זכויות הציבור והפרט תוך בדיקת תכלית השימוש, המידתיות ולעתים אף עריכת שימוע פומבי. משנה זהירות יש לנקוט שעה שמתכננים להציב מצלמות מעקב במקומות בהם מצויים קטינים.
ההנחיה אף כוללת שורה של כללים מנחים ביחס לאופן הפעלת המצלמות, לרבות מיקומן, זווית צילום וזווית כיסוי, מספר המצלמות, מועדי הפעלתן, ואפילו איכות הצילום - הכל במטרה לגרום לשימוש מידתי וראוי במצלמות המעקב. משנה זהירות יש לנקוט מקום בו נעשה שימוש בפונקציות זיהוי מיוחדות של מצלמות המעקב, כגון זיהוי לוחיות רישוי או זיהוי פנים.
ההנחיה אף דורשת ממפעיל המצלמות ליידע את הציבור עד דבר הצבת מצלמות המעקב, לפחות באמעצות שלט אזהרה קריא וברור בסמוך למיקום המצלמה. במקרים מסויים מציין הרשם כי אף רצוי שהוגרם האחראי יפרסם רשימה של מקומות התקנת מצלמות מעקב באתר האינרטנט שלו.
בטרם ההחלטה להקליט את הצילומים, יש לבחון בקפידה האם הקלטה כזו היא אכן חיונית לצורך הגשמת מטרת הצבת המצלמות. גורם שהחליט כי מטרת ההפעלה מחייבת גם הקלטה, הרי שיש לקבוע מראש את משך התקופה הראויה בה יישמרו הההקלטות.
מאחר ולעמדת הרשם, הקלטות באמצעות מצלמות אבטחה הינן בגדר "מאגר מידע", הרי שמכח החוק נתונה למי שנתוניו שמורים במאגר הזכות לעיין בהם. הרשם מחמיר, מחד, את הדרישות דווקא ממבקש הבקשה לעיין בחומר המצולם, אולם מאידך ,הוא מטיל על המצלם את החובה לנהוג "במשנה זהירות" בבקשה כזו שעה שבצילום מופיעים גם אנשים אחרים כמו, לדוגמא, טשטוש פניהם של האחרים בצילום.
עוד כוללת ההנחיה כללים בדבר אבטחת המידע והגבלת השימוש בו.
ההנחיה מקיפה שורה ארוכה של סוגיות הנוגעות להצבה והפעלה של מצלמות אבטחה ומעקב וביניהן אופן קבלת ההחלטה על הצבת מצלמות מעקב, תכנון ומיקום המצלמות, יידוע הציבור על הצבת מצלמות מעקב, שמירת הצילומים, זכות העיון של המצולם ואבטחת המידע.
מקיפות ככל שתהיינה ההנחיות, לא ניתן להתעלם מהרגשת אי הנוחות המתעוררת שעה שקוראים את ההנחיה והנובעת מן התחושה שהיה זה מן הראוי שהנחיות שיש בהן מחד לא מעט חדשנות ומאידך שורה ארוכה של דרישות חדשות מן הציבור והרשיות, תעבורנה הליך של דיון ציבורי וחקיקה (או לכל הפחות חקיקת משנה). בקרב מומחים בתחום נשמעים כבר לא מעט קולות הטוענים כי הנחיה זו אינה בגדר סמכותו של הרשם. נדמה שגם הרשם עצמו היה מודע לבעייתיות זו, וניתן לראות כיצד בארבעת העמודים הראשונים של ההנחיה מפרט הרשם את ההצדקה החוקתית והמוסרית (לדידו) למתן הנחיות כאלה על ידו.
מכל מקום, ההנחיה פורסמה, ותוקפה הינו מיידי. כפי שנקבע בהנחיה, היא "משקפת את הפרשנות המשפטית שתשמש את רשם מאגרי המידע לצורך הפעלת מגוון הסמכויות המסורות לו בחוק". לפיכך, עם כל הכבוד לדיון הציבורי והמשפטי שעוד יתקיים, מן הסתם, סביב שאלת תוקפה של ההנחיה, הרי שעל אלה המפעילים (או המבקשים להפעיל) מצלמות מעקב לתת את הדעת להנחיה ולפעול על פיה.
ההנחיה דורשת כי בטרם קבלת החלטה על הצבת מצלמות במרחב הציבורי יש לערוך בדיקה מקיפה של השלכות השימוש על זכויות הציבור והפרט תוך בדיקת תכלית השימוש, המידתיות ולעתים אף עריכת שימוע פומבי. משנה זהירות יש לנקוט שעה שמתכננים להציב מצלמות מעקב במקומות בהם מצויים קטינים.
ההנחיה אף כוללת שורה של כללים מנחים ביחס לאופן הפעלת המצלמות, לרבות מיקומן, זווית צילום וזווית כיסוי, מספר המצלמות, מועדי הפעלתן, ואפילו איכות הצילום - הכל במטרה לגרום לשימוש מידתי וראוי במצלמות המעקב. משנה זהירות יש לנקוט מקום בו נעשה שימוש בפונקציות זיהוי מיוחדות של מצלמות המעקב, כגון זיהוי לוחיות רישוי או זיהוי פנים.
ההנחיה אף דורשת ממפעיל המצלמות ליידע את הציבור עד דבר הצבת מצלמות המעקב, לפחות באמעצות שלט אזהרה קריא וברור בסמוך למיקום המצלמה. במקרים מסויים מציין הרשם כי אף רצוי שהוגרם האחראי יפרסם רשימה של מקומות התקנת מצלמות מעקב באתר האינרטנט שלו.
בטרם ההחלטה להקליט את הצילומים, יש לבחון בקפידה האם הקלטה כזו היא אכן חיונית לצורך הגשמת מטרת הצבת המצלמות. גורם שהחליט כי מטרת ההפעלה מחייבת גם הקלטה, הרי שיש לקבוע מראש את משך התקופה הראויה בה יישמרו הההקלטות.
מאחר ולעמדת הרשם, הקלטות באמצעות מצלמות אבטחה הינן בגדר "מאגר מידע", הרי שמכח החוק נתונה למי שנתוניו שמורים במאגר הזכות לעיין בהם. הרשם מחמיר, מחד, את הדרישות דווקא ממבקש הבקשה לעיין בחומר המצולם, אולם מאידך ,הוא מטיל על המצלם את החובה לנהוג "במשנה זהירות" בבקשה כזו שעה שבצילום מופיעים גם אנשים אחרים כמו, לדוגמא, טשטוש פניהם של האחרים בצילום.
עוד כוללת ההנחיה כללים בדבר אבטחת המידע והגבלת השימוש בו.