ת"א 45536-07-11 - אפלדורף נ' יצחק ואח' (ינואר 2013)

התובע הגיש תביעה בשל הפרה של זכויות היוצרים שלו והעתקה של יצירותיו לאתר אינטרנט של הנתבעים. לטענת התובע מדובר בכ-60 יצירות ואת סכום התביעה העמיד על 200,000 ₪. כמו כן העלה התובע טענות כי היצירות הועתקו בשלמותן אך בצורה משובשת תוך יצירת מצג בפני גולשי אתר הנתבעים כי יצירותיו הן חלק מאתר הנתבעים וכי שמו נקשר עם אתר הנתבעים כחלק מכותבי התוכן, ללא הסכמתו ובניגוד לרצונו.

 

 

1. האם בלוג אינטרנטי והתכנים המפורסמים בו הנם בגדר יצירה המוגנת בהתאם לחוק זכות יוצרים?

2. האם התקנת פרוטוקול RSS בבלוג, יש בו משום אמירה או הודעה של בעל הבלוג כי כל אחד יכול למשוך תכנים מהבלוג?

 

לעניין השאלה הראשונה, בית המשפט קבע כי גם אם קיימת במידה מועטה תרומה מקורית לתכנים המפורסמים בבלוג האינטרנטי, יש בכך בכדי לעמוד בדרישת המקוריות והתכנים יכללו תחת ההגדרה של "יצירה ספרותית" כמשמעותה בחוק זכות יוצרים.

 

לעניין השאלה השנייה, בית המשפט ערך ניתוח מקיף ועמד על ההבדלים בין הציפיות של היוצרים לגבי יצירות בעולם המוחשי ובין יצירות במרחב הממוחשב.

פרוטוקול RSS (Really Simple Syndication) נועד לייצר זרם מידע מספק תוכן לצרכן תוכן, בין אם מדובר בצרכן תוכן פרטי או צרכן תוכן שהוא אתר אינטרנט המרכז מידע ועדכונים ממקורות שונים ומציג זאת באתר האינטרנט שלו.

בית המשפט קבע כי עצם ההתקנה של פרוטוקול RSS באתר אין פירושו שהיוצר ויתר על זכויותיו ואין לראות בכך היתר כלשהו להעתקתן של היצירות המפורסמות באמצעות RSS.

עם זאת, בית המשפט קבע שיש לבחון את ההתנהלות האינטרנטית של התובע. באם התנהלות תובע מצביעה על כך כי הסכים לטשטוש הגבולות בכך שהוא מאפשר את הפצת התכנים שלו, אותם הוא מעלה בבלוג אינטרנטי, בכל דרך אפשרית ויש בכך משום הכרה מראש כי הוא יתקשה להגן על זכות היוצרים וכמשתמע מכך, ויתור על הגנת הזכות.

זאת ועוד, במקרה נשוא התביעה, התובע לא בחר להפיץ רק את הכותרות של היצירות שלו, התכנים, באמצעות RSS אלא את מלוא הטקסטים ואף בכך יש משום הצהרה באשר להתנהלות ורצון להפיץ את התכנים לכל דיכפין.

בית המשפט קבע כי "בחינת התנהלות התובע במשקפיים של התנהלות אינטרנטית עכשווית מביאה למסקנה כי התובע בהתנהלותו וויתר על ההגנה שמעניק לו החוק".

בפסק דין זה, בית המשפט מבחין בין זכויות יוצרים לגבי יצירות בעולם המוחשי ובין יצירות במרחב האינטרנטי ובהסתמך על סממנים נוספים הקשורים בהתנהלות היוצר, קובע בית המשפט כי ישנן נסיבות בהן רואים את היוצר כאילו וויתר על זכויותיו ביצירותיו.